בשבוע שעבר ערכה ועדת הסנאט לתעופה שימוע לתעשיית התעופה האמריקאית. הכותרות בעיתונים דיווחו על שימוע בנושא PSP Payroll Support Program. נכחו פיזית בשימוע מנכ״לים של החברות AAL דאג פארקר, UAL סקוט קירבי SWA גארי קלי סמנכ״ל מבצעים של DAL ג’ון לאות’ר נשיאת איגוד דיילי אוויר שרה נלסון, עד מומחה – כלכלן מומחה לכלכלת תעופה Mike Tretheway בנוסף שלחו תצהירים כתובים מנכ״ל אלאסקה בן מיניקוצ’י ומנכ״ל ג’ט בלו רובין הייס.
השימוע היה על הגבול שבין שימוע לתעשיית התעופה כל השימוש בכספים על השיבושים ללוח הטיסות לפני חג ההודיה ועוד לבין שימוע של הסנאטורים לעצמם כדי לתת תעודת הכשר להחלטה לסייע בסכום של 54 מיליארד דולר לתעשייה רק במימון שכר (הסיוע הכולל מוערך בכפול פחות או יותר).
בולטים בהעדרם – ה FAA ומשרד התחבורה האמריקאי – זה לא במגרש שלהם. זה אינטרס לאומי וסדרי עדיפויות לאומיים, ואת זה לא קובעים פקידי ממשל, בכירים ככל שיהיו זה שייך לסנאט. זה בעיני אחד הדברים החשובים, רת״א / FAA אינם קובעי מדיניות וסדרי עדיפויות. הם מוציאים לפועל.
כתבתי על השימוע הזה כמה פוסטים. אני בוחר הפעם לתרגם חלק ממסמך העדות של דוקטור טריתווי – המומחה האובייקטיבי? שהוזמן על ידי יו״ר הועדה סנטור צ’טוול. התרגום חופשי שלי ואינו רשמי בשום צורה ואופן.
על למה התעופה חשובה:
- 1.3 מיליון עובדים מועסקים בתעשייה באופן ישיר (בישראל זה 10000-15000)
- 4.4 מיליון עובדים במעגל שני בעיקר עובדי תיירות (בישראל המספר בערך 100000) הפער ביחס נובע מתיירות פנים ונתח השוק של התעשייה המקומית.
- זה לא רק כלכלה: קשרים חברתיים, רפואיים, מענה למצבי חירום, חינוך וקשרים עסקיים.
על למה התוכנית שהוחלט עליה בארה״ב הייתה מוצלחת:
היא נתנה מענה מיידי ואפשרה התנהלות כלכלית מדודה ולא מכירת נכסים כוללת.
היא נתנה ביטחון תעסוקתי לעובדים ויציבות להנהלות.
היא הייתה הגונה ותמכה בכולם באופן יחסי שווה (בחברות תעופה).
היא בוצעה בשקיפות
היא התמקדה בנושאים החשובים:
* שמירת הקשר התעופתי עם היעדים זה היה אחד התנאים לקבלת הסיוע .
* שמירה על כשירות העובדים שהם מאד מומחים בתחומם.
היא הייתה כוללת וסייעה לא רק לחברות התעופה אלא גם לתעשייה הסובבת.
היא שמרה על כושר התחרות (כל הסיבות עד עכשיו מצדיקים תמיכה רק בתעופה פנימית ושהבריטים יתמכו בבריטיש – זה ייתן מענה לטיסות בין לאומיות-אז זהו שלא ממש לא)
היא מיצבה את התעשייה האמריקאית בעמדת זינוק הטובה בעולם להתאוששות. (וכמו שראינו לניצול הזדמנויות במדינות שלא מחשיבות את התעופה כמו פתיחת קו חדש מתל-אביב לשיקאגו בלי נוסעים על חשבון משלמי המיסים האמריקאים – ובלי התנגדות מרת״א ישראל ) וכאן הוא מפרט על הטעויות שעשו מדינות אחרות:
- נתנו חבל הצלה לשרידות בלבד במקרה הטוב.
- נתנו לחברות להגדיל את החוב באופן משמעותי
- הוא מעריך שתהיה התייקרות במחירי הכרטיסים בשווקים שלא תוחזקו
- במדינות אחרות מחיר החזרה לפעילות יהיה מאד גבוה בגלל הכשרת עובדים
אין בכל השימוע מילה אחת אפילו על ״מה פתאום לעזור לחברה פרטית״.
יונייטד פשטה רגל ב 2002 וחסתה תחת ההגנה של פרק 11 עד 2006
דלתא פשטה את הרגל ב 2005 וחסתה תחת ההגנה של פרק 11 עד 2007
אמריקן איירלינס פשטה את הרגל ב 2011 וחסתה תחת ההגנה של פרק 11 עד 2013.
שלושתן חברות פרטיות/ציבוריות.
