לא מזמן התחיל מאבק לא קטן בין קטאר איירווייז לאיירבס סביב קילופי צבע במטוסים הללו.
קטאר היא לא איזה חברה של בדואים מהמדבר – מדובר בלקוח הגדול ביותר של מטוסי 350.
האסקלציה הגיע לרמה שמנכ״ל קטאר הודיע שהחברה עוצרת קבלת מטוסי 350 חדשים. (הלקוח הגדול ביותר).
עד כמה התופעה מסוכנת או קריטית? לא ברור מספיק. EASA הוציאו התייחסות שמדובר בבעיה קטנה.
רת״א קטאר לעומת זאת קרקעה כבר 16 מטוסים כאלה מתוך בערך 50 שהחברה מפעילה.
אז צבע מטוסים חשוב מכמה סיבות. העיקרית שבהן היא הגנה על המעטה. Skin. אבל גם בידוד. הקטנת גרר והגנה מקרני השמש.
מטוסי תובלה גדולים עוברים מה שנקרא ״מחזור״ בכל טיסה. פערי הטמפרטורות 40 מעלות על הקרקע עד -60 ברום השיוט. ופערי הלחץ לחץ הפרשי אפס על הקרקע, ולחץ הפרשי של עד 9PSI ברום מובילים להתרחבות והתכווצות די משמעותית של גוף המטוס. הצבע התעופתי מתוכנן לחקות את התנהגות המתכת מבחינת התרחבות והתכווצות.
התיאוריות לגבי התופעה קשורה לזה שגוף ה A350 אינו עשוי מתכת.
צבע שמתוכנן להתנהגות שמתאימה להתנהגות של מתכת לא מתאים להתנהגות של קומפוזיט. וזה מוחמר בגלל שבדוחה הטמפרטורה על הקרקע מגיעה לחמישים מעלות.
אבל אז התחילו לגלות קילופים כאלה גם באיירפראנס ואפילו בפינאייר.
התיאוריה השניה מדברת על רשת הנחושת. מטוסים מסורתיים הם באופן טבעי כלוב פראדיי ולכן פגיעות ברק אינן מהוות סכנה ליושבי המטוס. כאמור ה 350 אינו מטוס ממתכת. כדי להתגבר על הבעיה הזו בין שכבות ה קומפוזיט לצבע מותקנת רשת נחושת דקה. רק כדי ליצר כלוב פראדיי.
הבעיה הכי גדולה של איירבס? ב787 אין את הבעיה הזו.
התמונה של AP.
אין כרגע שום ממצא חד משמעי לגבי הבעיה או הפתרון.
אבל המשבר אמיתי.
צבע.
