בואו נדבר קצת על הפרות סדר של נוסעים.
**אני לא אוהב את המונח נוסע אלים, הוא לא מופיעה בחוק בשום צורה והוא לא תרגום נכון של המילה Unruly ולדעתי גורמת לרתיעה מטיפול במי שחייבים לטפל, ומנגד מפירי-סדר בישראלית מודרנית זה מונח רב משמעות.****
יש עליה מאד גדולה בהפרה ואי שמירה על הסדר הציבורי בטיסות מתחילת המגפה. הערכות נעות סביב 50-70%. הדרישה לעטיית מסכות מגדילה מאד את החיכוך סביב שמירת הסדר בין הנוסעים לצוות המטוס ולנוסעים אחרים.
https://guardian.ng/…/spike-in-unruly-passengers-non…/
החברות הישראליות פועלות לפי תו הכחול. זה כמו התו הירוק והסגול אבל באוויר.
כחלק מהתו הכחול חלה חובת עטיית מסכות. עד כאן רגיל.
עכשיו טיפה רקע רגולטורי על הטיפול בהפרות סדר בטיסה.
יש אמנה שעוסקת בנושא. אמנת טוקיו, שנחתמה בשנת 1969. ואושררה על ידי מדינת ישראל, ועברה רטיפיקציה לחוק ששמו חוק הטיס (עברות ושיפוט 1971) שם מבלבל.
הבעיה העיקרית עם החוק הזה היא שאין בו עונשין, בכלל. הוא כן נותן לכל מי שפועל על פיו חסינות פלילית ואזרחית (הקברניט הצוות והחברה).
בחוק העונשין אין התייחסות לעברות לפי חוק הטיס (עברות ושיפוט 1971) ההתייחסות היחידה בחוק העונשין היא לגרימת ״האבדה״ למטוס, שממה שאני למד זו מילה של עורכי-דין ל טוטאל-לוס. חמש שנים, ולמי שגונב מטוס שלש שנים. נגד קברניט שמטיס ברשלנות – דווקא יש עונשין גם שלש שנים. גם על מי שמאיים על שלמות המטוס הכוונה לאיום בכתב או טלפוני בפיגוע יש התייחסות.
מה בדבר נוסע שמסרב לחגור חגורת בטיחות או חוסם מעבר או לא עוטה מסיכה – זה דווקא אין.
נעשה ניסיון לתקן את המצב בחקיקת חוק הטיס החדש 2015 דרך סעיף 77. שמטיל עונש מקסימום שנה מאסר על מי שמפר הוראה של הקברניט או שלוחו ושלש שנים על מי שהפרה כזו מסכנת את בטיחות המטוס. למיטב ידיעותי לא הוגשה עד היום אף תביעה לפי סעיף 77.
עכשיו במדינה שמקדשת את התחמנות ו״הסחבאק לא פראייר״ זה מצב בינוני מאד.
נוסיף את השמן של עטיית המסכות למדורה – ואנחנו מקבלים צוות קבינה חשוף בצריח להתמודד עם הקרחאנה.
שיתוף הפעולה מצד הנוסעים בתחילת המגפה היה מעולה. אבל אנחנו כבר שנתיים בסיפור הזה והסבלנות של הנוסעים פוקעת. המדור Meanwhile In Murica מעלה חדשות לבקרים אירועים כאלה.
הענישה בארץ כמעט לא קיימת, יש קנס מינהלי שמוטל על ידי דיילים, והמשטרה מתייחסת לתלונות כאלה כאל מטרד. גם הקנס הזה עבר חבלי לידה קשים כדי לא לאלץ דייל זמני להיחשף.
מה הפתרון?
אני מאמין קטן מאד שאכיפה והחמרת ענישה לבדן הן מענה הולם לכזו בעיה. ועדיין גם בתחום הזה. כאשר מבצעים שינוי רגולטורי אנחנו פחות טובים בהשלכות הרוחביות שלו.
החברות חייבות לנקוט מדיניות חד משמעית של גיבוי מלא לצוותים.
כמינימום נראה לי הטלת קנס בגובה שיפוי העלות של נחיתת ביניים לפי אמנת טוקיו. חוק הטייס (עבירות ושיפוט)
שיתוף פעולה מלא של המשטרה והקלה בגביית עדות אחרי נחיתה.
הגשת כתבי אישום נגד עבריינים– אתמול בקליפורניה, הורשעה נוסעת בתקיפת דיילת, ונדונה בעסקת טיעון לארבעה חודשי מאסר ועוד ששה חודשי מעצר בית וקנס של 25000 דולר.
אבל כזכור הייתי בקולנוע השבוע ובאמת אחוז לובשי המסכות היה סביב 5-10%. כאלה אנחנו. לי זה לא יקרה ולתחמן את הרשויות אלו שני ענפים באולימפיאדה הישראלית.
ולכן חייב להיות גם קמפיין חינוכי הסברתי מלווה. לסגור את הטיסות זה לא פתרון בטח לא קבוע. אני סבור שכאן הפער העיקרי בין האמריקאים לאירופים, האירופים מתחשבים בזולתם יותר מישראלים ואמריקאים – והחינוך מתחיל בבית הספר היסודי. זו מטרה ארוכת טווח ראויה.
חלק מהחברות האמריקאיות הפכו את הציות להוראות צוות המטוס לחלק מהכרטיס – זה חוזה מחייב אזרחי ומאפשר להן תביעות אזרחיות ולא פליליות שאז החברה תובעת ולא הפרקליטות.
בכל מקרה הנושא ראוי לטיפול הרבה יותר כוללני ממה שהוא מקבל.
