אחד הפרקים שנותרו שונים באופן מהותי מדרישות האמנה הוא מעמדו המשפטי ועצמאות החוקר הראשי. וביקורת ICAO הולכת ומקרבת. בנוסף ישראל התחיבה לעדכון כאמור בזמן חתימת הסכם השמיים הפתוחים עם האיחוד האירופי. (תמצית דברי ההסבר להצעת העדכון)
בימים אלו פורסמה הצעת חקיקה לעדכון חוק הטיס בכל האמור למעמד החוקר הראשי עיקריה:
המהלך להבאת מוסד החוקר הראשי לעמידה בסטנדרטים הנקובים באמנה חשוב וראוי–יחד עם זאת הוא ראוי לדיון ציבורי רחב ועמוק. שאינו תחום למשרד התחבורה. דיון כזה לא התקיים למיטב ידיעותיי.
הנושאים הגדולים הראויים לדיון ציבורי בהצעת החקיקה:
- החוקר נשאר תחת חוק הטיס ולא מקבל חוק משלו כמו רת״א ורש״ת מה שהופך אותו לרשות נחותה.
- שאלת כפיפות החוקר למשרד התחבורה או כפיפות אחרת, כלל אינו מועלה לדיון (משרד המשפטים, הכנסת או מבקר המדינה) ישנם מודלים כאלה וגם כאלה בעולם הגדול. בממלכה המאוחדת החוקר כפוף למשרד התחבורה ואילו הארצות הברית ה NTSB כפוף לקונגרס ואלו רק שתי דוגמאות מיני רבות. תפיסת הדמוקרטיה הישראלית הפילוסופית היא שחקירה וביקורת על גופי ממשל מתבצעת על ידי הכנסת, או משרד המשפטים או המבקר. רת״א ורש״ת שתיהן רשויות ממשלתיות. לכן הכפפת החוקר הראשי לממשלה ולא למבקר המדינה או הכנסת איננה טריוויאלית.
- הטלת עונש שנת מאסר על מי שלא ידווח דיווח חובה.
- כישורי והכשרת חוקרים – נותרו לשיקול החוקר הראשי, אין הצעה להתקנת תקנות בנושא אלא כוונה להשאיר הוראות. מה שמותיר על כנו התנהלות ממשלתית ללא חקיקת משנה. ומותיר את בחירת חוקרים, הכשרתם ואימונם לשיקולו של ראש הרשות החדשה ללא מחויבות לסטנדרטים הקבועים באמנה.
- פורמט התחקיר – אין דרישה להיצמדות לאמנה.
- נעדר מקומה של מערכת דיווחי רשות לחלוטין.
- אין דיון בהרחבת תחומי החקירה לתחבורה ציבורית בכלל כפי שמקובל ברוב העולם (רכבות, אוניות אוטובוסים)
- יש מספר מקומות בהם במהלך התרגום לעברית השתנתה המשמעות של הסטנדרטים באופן מהותי.
מעמדו של החוקר מוסדר בחוק גם כיום.
יחד עם זאת מעמדו הפרקטי מאד דומה לזה של מבקר המדינה. דוח של החוקר מחייב התייחסות. הוא לא מחייב יישום. ברצותם יישמו וברצותם לא. זה קרה לא פעם.
בנוסף ישנו כמובן המישור של הנראות הציבורית – דוחות החוקר (כולם) גלויים וחשופים לביקורת ציבורית. אם כתב יכתוב בעיתון כי קאל או אל על לא מיישמת את המלצות החוקר זה יעשה רעש ציבורי בכלל לא חשובה השאלה מי צודק. אבל להבנתי זהו המנוף היחיד שיש על מפעיל בעניין יישום דוחות החוקר. גם זו לא סיבה ליישם כל המלצה– אם יש סיבה עניינית לדחות המלצה ויודעים להסביר למה דחינו לדעתי ניתן וגם צריך לדחות.
לעומת זאת המלצות חוקר לרת״א יזכו למעט מאד הד ציבורי אם בכלל.
הדיון הציבורי חשוב. מאד.
במקרה רשות החקירה מומלץ שהדיון לא יהיה רק הערות להצעה אלא יעסוק במהות ההצעה.
